הספר מציג משנה פסיכולוגית טיפולית סדורה, השאובה כולה ממקורות החסידות.

כידוע, הוגי החסידות ירשו מתורת הקבלה שקדמה להם משנה הגותית עמוקה ומקיפה. ראשוני ההוגים החסידיים היו מקובלים שהתעמקו במסורת העשירה שירשו מקודמיהם (ובמיוחד בקבלת האר"י), ואף חידשו בה לא מעט.

הבדל מהותי אחד היה בין מורי החסידות למקובלים הקודמים: עד לבעש"ט, היו רוב המקובלים מסוגרים בחדריהם, הוגים בספריהם ומתקנים את נפשם. בעקבות חידושיו של הבעש"ט, יצאו הוגי החסידות מהתבודדותם והפכו למנהיגי קהילות ענפות ומורכבות. באופן כזה הם הפכו כתובת לאנשים שביקשו מזור לקשייהם השונים- ובכללם קשיים נפשיים מובהקים. אנשים שסבלו מ'עצבות' (שאנחנו נכנה דיכאון) או מ'מחשבות זרות' (שאנחנו נכנה אותן 'מחשבות טורדניות' או 'אובססיביות') פנו לאדמו"ריהם וביקשו עצה, הדרכה, נחמה ומרפא. האדמו"ר ניסה להבין את מצוקותיהם בכלים שעמדו לרשותו. קודם כל התאמץ להסביר את המצוקות שפגש לאור משנת האר"י, כפי שפורשה ע"י הגות החסידית. לאור תובנותיו חיפש את דרכי ה'תיקון'- כלומר את דרך ההתמודדות הטובה והיעילה עם מצוקות הנפש.

​

בקצרה- חלק ניכר מעבודתם של האדמו"רים האלה הייתה בדיוק מה שאנחנו מכנים כיום "טיפול". עם הזמן התגבשה עבודתם והפכה לתפיסה פסיכולוגית עשירה ומרתקת, שהשלכותיה הטיפוליות רבות. כשאנחנו משווים את התפיסה החסידית לתפיסות טיפוליות עכשוויות, לא נתפלא לראות נקודות רבות של הקבלה- וגם נקודות רבות של שוני עמוק.